דיווחים מן המשלחת – יום 5

חיובית. אני פוקחת עיניים מוקדם בבוקר.  

הבדיקה השנייה שעשיתי הייתה דרך המרכז הרפואי החרד, ולא בערוצים המקובלים. אפילו רופא המשפחה שלי לא יודע עדיין שאני חולה. אני שולחת לו מייל ושמה את הטלפון על שקט. כמו פושעת שהחליטה להאט בקבלה שיתפסו אותה, אני מניחה רגל על רגל (במיטה) ומחכה. יש לי עוד כמה שעות עד שמשרד הבריאות יגיע אליי, כשהשמש תהיה גבוה בשמיים.

בינתיים אני שוככת על הגב, פשוטת איברים, הראש והשכמות על כריות מוגבהות, כדי שלא יהיה קשה לנשום, אם בטעות יש לגוף כוונה להתקדם לשם. ככה בשכיבה, אני כמעט לא מרגישה בכאב. אם אנסה לזוז, זה כבר סיפור אחר. לקום, שאלה מסדר גודל חדש. בינתיים על הגב, בלי העולם שמתדפק על הטלפון שלי עם מועקה, אני שלווה. אני מכוסה עד צוואר בשלוש שמיכות עבות. מעבר להן, הכורסא המכוסה בכיסוי טלאים ורוד, ומאחוריה, ארונית הספרים הלבנה. כשיהיה לי כוח, אקום לקחת משם ספר לקריאה. עד אז אני קוראת לאטי, כשאני לא ישנה, עוד סיפור קצר של יצחק אורפז, מהקובץ "עשב פרא", ויש עוד כמה ספרים אפשריים שמונחים בגומחה בין המיטה לקיר. בינתיים אני מסודרת. כשאמות, קברו אותי עם כמה ספרים אהובים, ועם מחברת פתוחה, ועט, כדי שאספיק לכתוב את כל מה שלא הספקתי בחיי (2 נובלות, תיקון קובץ סיפורים, כמה מחזות, לבינתיים). נדמה לי שאלו היו המצרים העתיקים שנקברו עם כל הציוד לו נדרשו בעולם הבא. ואם לא במצרים מדובר, ניחא, לא אבזבז את הזמן שנותר לי כדי לברר. אנשים עתיקים, כאלה או אחרים. אולי אוסיף לרשימה גם בולסטר, כדי לעשות קצת תרגילי יוגה כשנחה עליי הרוח (רוחי), ולהניח עליו מדי פעם את הרגליים, בדיוק מאחורי הברכיים, כדי להקל את הכאב של הגב התחתון, שמסרב להירגע.

אני מתנערת משעשוע המחשבות המורבידיות (אפילו להתנער במחשבה עושה כאבים בעמוד השדרה), קמה בחריקה וניגשת אל הטלפון. אני לא מספיקה להוריד אותו משקט ומספר חסוי מחייג אליי. "נועם?", אני שומעת קול בגילי, אולי פחות. "זאת אנה ממשרד הבריאות. את יודעת איזו תוצאה קיבלת?". "כן", אני ממתיקה. "נו ומה את יודעת על התוצאה?". אני משתעשעת רגע להמשיך ולשחק סחור סחור בשיחה שלא נאמר בה דבר, אבל מפסיקה. אני מגלה לה את מה ששתינו יודעות, ואחרי שהיא מוודאת איתי שאני יודעת שאסור לי לצאת מהבית או להיות במגע כלשהו עם כל אדם חי, ושהמקום היחיד שאני יכולה לצאת אליו מכאן זה המיון, במקרה של החמרה, אנחנו מתחילות בשחזור צעדיי לאחור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s