אחו

עשר בבוקר, אני עושה פיפי של שעמום. הטלפון שלי, המחובר למטען בחדר השינה, מצלצל. יש משהו דפוק בטלפון הזה, הצלצול שלו נמשך עד אינסוף. זה נראה לי כמו באג טלפוני, תבנית טכנית שגויה, ולא כמו עניין אנושי. אני לא יכולה לדמיין אף בנאדם שממתין מהצד השני כל כך הרבה זמן. אני לא מתאמצת להספיק, אני… לקרוא עוד

אחד מן הספרים האהובים עליי הוא "משהו קרה" של ג'וזף הלר. הספר נפתח כך: "אני יוצא מן הכלים למראה דלתות סגורות. אפילו בעבודה, שאני כה מצליח בה עכשיו, מראה של דלת סגורה, לפעמים, די בו להפיל עלי פחד מפני משהו איום המתרחש מאחוריה, משהו העלול להשפיע עלי לרעה".* הפחד מדלתות סגורות, החרדה המתעוררת ממה שעלול… לקרוא עוד

אחד הצלילים האהובים עליי בעולם הוא הצחוק של אמי מהקומה למטה, צופה בסדרת זבל איכותית, כנהוג אצלנו. גיליתי אותו בימים האחרונים, בתצורה שתפסו יחסינו בימים אלה, חיות קומה מעל קומה. כשהסתבר לי שאני חולה, חששתי מאד שהדבקתי אותה, הרי הייתי איתה בימים שלפני הבדיקה. אומנם אחרי שהתחלתי להרגיש לא טוב שמרנו על מרחק, ובכל זאת,… לקרוא עוד