אחו

אצבע יד שמאלי מנוקבת בניב המשונן של ראול עד העומק. אני שקטה. לא ידעתי כמה עומק בשר יש בתוכה. ראול שולף ממני את ניבו ובורח מהמקום. עוד רגע קצר עד שבשורת הכאב – טסה ברשת החשמל שבגופי – מגיעה לקומה אחרונה אל הראש. אני פוערת את הפה בלי קול, אני לא צעקנית גדולה, אבל זולגות… לקרוא עוד

מה אעשה עכשיו? באחד המסלולים המוגרלים בימים הממשיכים ונולדים בזה אחר זה, אני שבה ונתקלת בדמותו של אביתר. כמה ימים אחר כך עוד פעם. ועוד פעם אחת. ואחת. פניו הסתומות, מבטו הנבוך המופנה הצידה, כובע הבוקרים הקטן המונח בטיפשות על ראשו, עמידתו הדרוכה – כל אלה מצערים אותי. הוא נראה לא-במקומו, מחוץ לאזור הנוחות שלו.… לקרוא עוד

(טריגר תקיפה מינית) כשאני חוזרת מעוד אחד מהטיולים ברובע הפרחים אל בית אמי, אני שבה אל המחשב. עבודה אחרונה לתואר שפעם היה נראה לי כמו העתיד והיום מנותק ממני לגמרי, היא המחויבות היחידה שיש לי (וגם אותה אני מאיימת לפרק, שהרי איש לא מחכה לה בעצם). אני מצרפת אות לאות, מילה למילה, קוראת וכותבת בקושי.… לקרוא עוד