אחו

מה אעשה עכשיו? באחד המסלולים המוגרלים בימים הממשיכים ונולדים בזה אחר זה, אני שבה ונתקלת בדמותו של אביתר. כמה ימים אחר כך עוד פעם. ועוד פעם אחת. ואחת. פניו הסתומות, מבטו הנבוך המופנה הצידה, כובע הבוקרים הקטן המונח בטיפשות על ראשו, עמידתו הדרוכה – כל אלה מצערים אותי. הוא נראה לא-במקומו, מחוץ לאזור הנוחות שלו.… לקרוא עוד

(טריגר תקיפה מינית) כשאני חוזרת מעוד אחד מהטיולים ברובע הפרחים אל בית אמי, אני שבה אל המחשב. עבודה אחרונה לתואר שפעם היה נראה לי כמו העתיד והיום מנותק ממני לגמרי, היא המחויבות היחידה שיש לי (וגם אותה אני מאיימת לפרק, שהרי איש לא מחכה לה בעצם). אני מצרפת אות לאות, מילה למילה, קוראת וכותבת בקושי.… לקרוא עוד

* מוקדש לחתולי זכרה לברכה, הידועה בכינויה "החתולה הזקנה", שפסעה בחיינו שלוש-עשרה שנים בחרישיות ובמתיקות. חתולה חסרת פינות חדות ונבונה, שלימדה אותנו שאפשר להאריך ימים כחתולת חצר גם בעדינות ובהמתנה. פעמיים ביום אני מורידה את ארקי, הכלב של אמי. פעם אחת, ירידת צהריים, לרוב בשעה ארבע וחצי (אחרי שאמי הורידה אותו ירידה ראשונה בבוקר מוקדם).… לקרוא עוד